אודות
שמי עינת רמון. אני ילידת ותושבת ירושלים וקשורה בעבותות של אהבה וחיבורים עמוקים לעיר הקודש/ בירת מדינת ישראל ולשכונותיה השונות. בילדותי ולאורך חיי זכיתי להתוודע לאנשים ונשים בעלי השקפות עולם שונות ומנוגדות שהמשותף לכולם היה שמחה בהתקבצות העם היהודי בארצו בעת הזו. תפיסת עולם זו הביאה אותי ללמוד, לחקור וללמד מחשבת ישראל על כל היבטיה, זרמיה, תקופותיה ופולמוסיה, ואף לחפש את הממד המעשי של המחשבה היהודית במסגרת הקמת תכנית מרפא להכשרת מלווים רוחניים במכון שכטר למדעי היהדות.[1]
בעשורים האחרונים, בנוסף ללימודי האקדמיים, הוכשרתי כמלווה רוחנית וכמדריכה בליווי רוחני ובכך אני עוסקת מאז 2009. במסגרת פעילותי בתחום פיתוח הליווי הרוחני הבאתי את שיטת ההכשרה של ה -Clinical Pastoral Education לארץ, ריכזתי את הדיונים של מייסדי התחום וניסחתי את עקרונות ההכשרה הראשונים להכשרת מלווים רוחניים בישראל וכן את קוד האתיקה של המלווים הרוחניים בישראל. לנושאים אלו – – סוגיות, כתבי יד, מקורות ודמויות במחשבת ישראל בעת החדשה, שאלות של אתיקה יהודית ולהיבטים שונים של הליווי הרוחני יוקדשו התכנים באתר זה.
את תארי האקדמיים השונים השלמתי במוסדות הבאים: תואר ראשון בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית (1985) , תואר שני בבית המדרש לרבנים באמריקה (1985 Jewish Theological Seminary), תואר שני נוסף- במחלקה למדעי הדתות באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה (1994) ותואר שלישי באותה מחלקה, מדעי הדתות, בסטנפורד (1999). את עבודת הדוקטורט (הושלמה בשנת 1999) כתבתי על תפיסת האימהות בהגותו של אהרן דוד גורדון. העבודה התפרסמה כספר בעברית בהוצאת כרמל (2007) וכותרתו: חיים חדשים: דת אימהות ואהבה עליונה בהגותו של אהרן דוד גורדון.[2]
באתר זה יפורסמו מעת לעת מאמרים, קטעי קריאה והסכתים מעולם התוכן שבו אני עוסקת ואשר אותו אני חוקרת. חלקם קשורים בכתביו של אהרן דוד גורדון, אותם אני חוקרת מזה שנים, וחלקם- – מאמרים ומחשבות על הדרך הייחודית של מרפא אשר התפתחה, תוך כדי לימוד משותף של מקורות היהדות כשורש וכהשראה של תלמידי בליווי רוחני ושלי לאורך השנים. הנחת היסוד של תפיסת מרפא בליווי הרוחני היא: שעולמו הרוחני של אדם נובט מתוך שורשיו המשפחתיים והלאומיים. ומתוך כך, במידת האפשר, כדאי למלווים הרוחניים להעריך כיצד ניתן לחברו לאותם שורשים המצמיחים את משאבי הרוח המסייעים להתמודדות עם רגעי מצוקה. בהקשר זה אוצרות הרוח של "מחשבת ישראל" מהווים אבן שואבת ללווי רוחני לאנשים ונשים שונים בישראל (ובכלל זה גם ללא יהודים הרואים ביהדות מקור השראה ושער להבנת עולמם הרוחני אשר מבחינה היסטורית הסתעף מתוך היהדות). לווי רוחני לעולם אינו כופה תפיסות עולם או מקדם אותן, הוא שואב מתוכן. אין זה פלא שבמדינת ישראל רבים הם המעדיפים לפנות ליהדות לגווניה (ולא לתרבויות של עמים אחרים) לחכמת החיים שלה לאורך הדורות ורואים בה מעיין השראה לצמיחה רוחנית של בני אדם, באשר הם שם.
[1]קישור: https://marpeh.org.il/
[2] https://www.magnespress.co.il/
[3] קישור:
"תכניות המגדלים בירושלים משנות את האופי ההיסטורי של העיר" (23/05/2023).
https://www.makorrishon.co.il/news/619371/
פרסומים:
א. ספרים
חיים חדשים: דת, אימהות ואהבה עליונה בהגותו של אהרן דוד גורדון, ירושלים: כרמל 2007.
אמת וחסד: מקורות ללווי רוחני מן המדרש והמחשבה העברית המודרנית. ירושלים: הוצאת מכון שכטר למדעי היהדות, 2015:
באנגלית:
Truth and Lovingkindness: Sources on Spiritual Care in the Midrash and in Modern Jewish Thought, Compiled and annotated by Einat Ramon Edited by David Golinkin, Jerusalem: Schechter Institute of Jewish Studies, 2018.